יקרות הפעם זה לבנות שבינינו.
חברותיי במדיה האלקטרוני, במחשב, בפייסבוק ובחיים בכלל..
אתן חלק ממסע חיי המודעים…
יש לפעמים סיבות ליפול..להתעצב…לחלות…לראות…לזהות…להבין
ולבחור לשחרר…להתרפא …להתרומם מחדש…לנשום ולחייך.
כל אלו קורים כרגע במערבולת שלי… בימים האלו של טרום יום הולדת…
תודה שאתן בחיי (בעצם גם אתם הבנים תודה שאתם בחיי)…
שלשום, מאד התחשק לי להישאר במיטה ולא לעשות כלום…
להיות עצובה…לחשוב קצת…"לרחם" על עצמי טיפה…
זה רק עניין של בחירה…במקום זה גררתי את עצמי מהמיטה, התקלחתי ,
שמתי קצת צבע עלי (בגדים צבעוניים, חולצה כתומה ואיפור מחבק) …
ככה כדי לשנע את האנרגיות לעצמי!
והתחלתי את היום עם חברותי הקסומות בגרעין "פורום נשות גדרה"
וכבר הרגשתי הרבה יותר טוב..אנחנו יודעות שאין כמו חברות…
המחקרים כבר מזמן הוכיחו את זה בוודאות.
ואז כדי לעודד את עצמי עוד טיפה…קפצתי לשוק של אשדוד של יום רביעי..
השוק מקום אהוב עלי במיוחד גם אם אני לא קונה כלום…
יש שם אווירה משחררת, חברית, לי יש שם חוויה של אחדות
עם אנרגיה קסומה…ליד הים…
יצא שלקראת פורים הייתה שם שמחה וצהלה עם שירים וריקודים ונגנים
של התזמורת של אשדוד…
הם היו בתחפושות מרהיבות בדרך להופעה..
בין העגבניות והבצל..הרגשתי כמעט כמו בפסטיבל המסכות בוונציה…
אבל בעברית…ושם קיבלתי את הרעיון הבא..
מה אתן אומרות…ביום ראשון הקרוב..ה9/3
אני רשמית זקנה…חחחח…בוגרת…חחחח…אזרח ותיק (קיבלתי תעודה כזאת מביטוח לאומי)
חגיגה…אני בת 62!
וגם מקבלת קיצבת זיקנה (מרשימה במיוחד) ואפילו מקבלת הנחה בארנונה.
מעורר מחשבה? תהיות והתבוננות נוספת….של מהות, זמן ומרחב –
באיזה גירסה של עצמי אני רוצה להמשיך את שארית חיי.
החלטתי בספונטני…
שביום ראשון ה9/3..
כן כן, תאמינו או לא, אני נולדת בפורים – פלא שאני תמיד רוצה שיהיה שמח סביבי?
ועוד אחרי זה חשבו בעולם שזה יום חשוב, היום שבו נולדתי …
אז המציאו את יום האישה הבין לאומי…חחח
אז כן…אני בוחרת לחגוג ולשמוח.
אני חוגגת לעצמי יום הולדת..בין הגלים…בים…במקום האהוב עלי
היום באשדוד… זה נשאר לי מאז מהילדות
הים ידע את השמחות שלי, את העצב שלי, את התסכולים שלי וגם את החלומות שלי
כי גדלתי בין הגלים של בת גלים בחיפה והים תמיד היוה עבורי חוף מבטחים.
ביום ראשון הקרוב, ביום המיוחד הזה – חיימקה, האיש שאיתי , יהיה בעבודה…
ביתי הצעירה ביפן ביתי הבכורה בכפר תבור..והחתולים בחצר שלנו…
ובכלל אומרים שהולך לרדת גשם…
אני חושבת שאחרי ריקוד הניה של הבקר..בסטודיו הקסום של סוזנה בגדרה
אסע לי לים לאשדוד.. לחוף הלידו …
לנשום שם…בבית קפה האהוב עלי קלמה..
(שימו לב לשם של המקום – קלמה מלשון שליו),
אני לוקחת איתי קצת קריסטלים וגם קצת קלפים (קלפי מסר השלכתיים)
ואחגוג לי עם מסרים חדשים חיוביים של התחלות חדשות.
אז…אני אהיה שם
בבית קפה קלמה – חוף הלידו באשדוד (אין כתובת, הטלפון שלהם 08-8667241 )
ביום ראשון הקרוב (9/3) מ 11 עד 15……
מי שפנויה ובא לה בספונטני..מוזמנת..בכיף.
אם מתאים לך…ראי את זה כהזמנה אישית…בלי מתנות..רק אהבה וחיבוקיםLove.
כתבתי את המסר הזה בפייסבוק שלי שלשום, וכבר הרגשתי שהצלחתי לעודד את עצמי.
ואפילו פינקתי את עצמי והלכתי לטיפול אצל סולי גלבוע, חברה וגם הרפלקסולוגית שלי
שעזרה לי לשחרר עוד טיפה מהעומס שהצטבר..
(אני משתדלת להיות מאלו שהסנדלר לא הולך יחף –
גם אנחנו המטפלים צריכים לזכור לתחזק את עצמינו באנרגיות ).
והיות ואני משתפת
אז ממשיכה…
וגם המשך היום ההוא, שהתחיל לחלוטין על רגל שמאל,
היה מיוחד, כי בחרתי לשנות את האנרגיה של עצמי
וכך גם התחילו חגיגות יום האישה
ויחד עם כמה חברות פתחנו דוכני מיסטיקה
בפסטיבל יום האשה במתנ"ס ביבנה – והיה כזה קסום לראות נשים
שבאות לשמוח ולפנק את עצמן. פשוט!
ועוד כשהאנרגיה פועמת…
המשכתי עם חברה לבית קפה..ככה לסגור את האנרגיות הטובות
ולנקות את הלב עוד טיפה.
כבר אמרתי שאין כמו חברות….תודה זוהרית על האוזן!
ומכאן היום אני ממשיכה לקרhית החינוך בנס ציונה לעוד בקר
של יום האישה הבין לאומי – בקר של חגיגת קריאות בקריסטלים.
שבת שלום נפלא לכולנו.
תודה שאתן איתי כל הזמן, כל השנה..קוראות, מגיבות
אני אף פעם לא יודעת מי קוראים, לעיתים תוהה למה אני טורחת?
אבל זאת לא טרחה אני נהנית לכתוב את הגיגי הלב שלי
הרבה מעבר לקטע השיווקי של קורס או סדנא או פעילות…
כן גם זה חשוב.
ומה שאני הכי אוהבת…
מעת לעת אני מקבלת מיילים שאומרים בערך את זה המסר:
"ריקי אני קוראת אותך תמיד או בדרך כלל…אני אף פעם לא מגיבה,
מאד מודה לך על המסרים והמידע שאת מעבירה אלינו מהלב והידע שלך"
מיילים מהסוג הזה…משמחים אותי מאד ומבינה שגם אם אני לא מרגישה את זה
הגלים עובדים, המידע עובר באדוות וחוץ מטוב לעצמי עשייתי טוב לעוד נשמות-
אותי זה מאד משמח.
על זה אני בהודיה גדולה – בורכתי.
תודה
אשמח לשמוע את דעתך