זה התחיל בהודעה שהתגלגלה אלי בווטסאפ, שמתארגנת קבוצה של מטפלים אלטרנטיביים והוליסטיים
שמעוניינים להתנדב ולהגיע לשטח כינוס מסוים לטפל בלוחמים שיצאו למנוחה.
התקשרתי למארגנת שאמרה כן אבל זה היום, זה עכשיו…
לקח לי בדיוק רבע שעה זריזה לארוז את מיטת הטיפולים שלי, את הקריסטלים, וכל מה שנדרש לטיפולי מגע ויצאתי לדרך דרומה.
שם בבסיס צבאי באוהל גדול ומאולתר, ללא מיזוג או מאווררים, חום לוהט (נטפנו חופשי על החיילים שקיבלו טיפולים) פגשתי מחדש ואחרת את החיילים הלוחמים שלנו.
המפגש אורגן כולו מול רס"ר הגדוד, וזה היה הספתח שלי למיזמים מסוג זה ומשם כבר התחילה שרשרת של פניות, ובהיותי מארגנת באופיי, הרי שכבר היו עוד פניות אורגנו עוד ימי הפוגה, ועוד ימי כיף גם בבריכות שחיה וגם בקאנטרי ומועדון ספורט.
רתמתי את החברות שלי ב"פורום נשות גדרה" – זה גם הזמן להגיד תודה לכל המטפלות הנהדרות מהפורום שנענו שוב ושב לכל יוזמה שצצה לטפל בחיילים: סולי גלבוע, יוכי גבע וחווי יצחק (כן מצחיק אבל 99% היינו נשים מטפלות) שוב ושוב.
זה גם הזמן שלי לשתף שכאמא של בנות אני לא כל כך מכירה את ההוויה הגברית ומודה שזכיתי. ….
מזמן לא הסתובבתי עם מיטת טיפולים… המאמץ הפיזי גדול..
הכי שווה בעולם לראות את החיילים האלה (סליחה ילדים במדים) פתוחים לקבל פינוק..
טיפול עיסוי..לרובם כאבי גב, שכמות, עורף, ברכיים..עומס גדול (פיזי וריגשי)…
וכן הם ממש אהבו את הקריסטלים…ריגש אותי כמה הם התחברו לקריסטלים!
את הנשק…כפי שתראו הניחו מתחת למיטת טיפולים ליד הרוזקוורץ-אבן האהבה….
וקצת מהתגובות שלהם:
חייל אחד לחש לי בהתרגשות.."את לא מבינה..איפה אני היום..ואיפה הייתי לפני יומיים".
לחייל אחר, שהמתין לטיפול ספציפי איתי בנרות הופי, אמרתי שצריך סבלנות והוא ענה לי
" מה נראה לך סבתא אחרי שבועיים שלא יצאתי מהטנק- יש לי או אין לי סבלנות?" ואכן הייתה לו.
גם רופא הגדוד עמד בתור לקבל מאיתנו טיפול, טיפלנו בו יחד כמה מטפלות (קיבל פרוטקציה)
וכשירד מהמיטה אמר (כמובן בצחוק) שהוא מחליף מקצוע.
חיל אחד באזרחי אמר לי שזה ממש נראה לו מביך , שאלתי אותו אם הוא רוצה לקטר או להנות –
הוא הבין את הרמז ובהחלט התמסר לטיפול. בתום הטיפול אמר שמזל שהוא בחופשה אחרת זה לא פר לקבל כסף מהצבא וככה להנות, הוא גם התוודה בפני שהוא מפקד היחידה וכל הסיפור הזה של טיפולים לחיילים נראה לו מיותר לגמרי – ועכשיו הוא מבין שטוב שהקשיב למי ש"טחנה" אותו לארגן בכל זאת את היום פינוק לחיילי הבסיס.
להרבה חיילים כתובת קעקוע על הגוף בכל מקום אפשרי – הרבה סמלי מגן דוד.
לחייל אחד ראיתי מלא כתובות קעקוע של אותיות באנגלית על הגב,
שאלתי אותו למשמעות והוא ענה לי "אלו השמות של שלושת האחיות שלי – הן שומרות עלי". הדמעות זלגו מעצמן פשוט בכיתי….
אז…איך מרגיש לי עכשיו?
המלחמה אני מקווה הסתיימה, נוכל למצוא את השקט ולחזור לשגרת חיינו .
אני את ימי בגיבוש עם החיילים ממשיכה.
פעם היינו אומרים שהדור של היום לא משהו..לא כמו פעם..לא כמו שאנחנו היינו..
סליחה..ממש לא נכון!! הם אלופים..הם מצוינים..הם מתוקים ..הם רגישים..וגם..זה כבר יוצא לי כסבתא..מנומסים..עוזרים..איזה חברות יש בינהם. אהבה..אחדות בהתגלמותה..מרגש…
ובסוף כל טיפול סבתא ריקי מקבלת חיבוקים ותודה…וחשבתי כמה הזוי…
זאת אני שצריכה להגיד להם תודה, הרבה תודה, זכות גדולה לטפל ולפנק את אלו שומרים ונלחמים למענינו.
האמת התמכרתי, באנו לתת ובפועל קיבלנו מתנה גדולה.
לתת טוטאלי זה להרגיש שאת קיבלת יותר מהצד השני שנתת לו !
וזאת החוויה במלאות. אני בהודיה גדולה בזכות החיילים האלו,
הלוחמים ויותר מכל הילדים הנפלאים של אמא ואבא.אין לי דרך אחרת לסיים את הכתבה הזאת חוץ מ: כל הכבוד לצה"ל – גם אם זה נשמע שמאלצי או פטריוטי – אז כן אני פטריוטית.
הערה חשובה: עכשיו שקולות הרעם נדמו…המיזם הזה ממשיך להתקיים, אני חלק מצוות שמקבל מידע מעת לעת מגורמים שונים בצה"ל – נענים לקריאה, מגיסים מטפלים ויוצאים לטפל בהתנדבות בחיילים, בשטחי כינוס, בבסיסים, בימי הפוגה/פינוק וכיף בקיבוצים או ברכות שחיה… אז אם מתאים לכם ואתם מעוניינים צרו קשר – 054-6614121.
אשמח לשמוע את דעתך