השבוע התחלנו את האביב, עם גשמי ברכה….וגם הפעם המייל שלי ארוך עם הרבה מידע!
מזמן לא כתבתי לכם….כי….ורק האמת…והיא כבר מגיעה….אבל קודם כל תודה
תודה לכל אלו שבאו ליום ההולדת הרוחנית שלי…ברכנו את עצמנו, את היקום ואת כולכם והיה אדיר!
ולאלו שהיו איתנו ב"אסטרל" – גם חן חן, ואלו שלא הגיעו…בטח עשיתם משהו טוב וראוי לעצמכם!.
אז…מה זה השקט שנוצר עליו כתבתי בכותרת?
אני סבתא לנכדה ראשונה בשם עלמה שנולדה בתורכיה (שם ביתי ובעלה היו בשליחות)
לפני שישה שבועות הם הוחזרו לארץ (מטעמי בטחון) ועל אף ה"דרמה" והאתגר…למדתי לראות את הטוב בכל דבר.
למה אני מתכוונת?
כפיצוי על הגעגועים לעלמה שחיה עם הוריה בחו"ל…חימקה שלי ואני קיבלנו אותה והיא כאן אצלנו עד שהחברה הצעירים (קרי ההורים שלה שהם גם אצלנו) יתארגנו מחדש לחיים שלהם.
אנחנו חיים עכשיו בכזה סוג של ביחד כמו פעם שכל המשפחה הייתה מכונסת ביחד, כמו בשבט – זה אדיר!
לקום איתה כל בקר…לצאת איתה לגינה להריח את הפריחה של ההדרים, ל"קשקש" בשפה תינוקית
להאכיל, להחליף חיתולים, לקלח, ולרקוד עם הזאטוטה על הזרועות ולהשתטותJJJ
הבחנתי שהרבה דברים שאני "צריכה" לעשות, הרבה דברים שהיו בשגרת חיי, הרבה משימות שהצבתי בפני
נדחקו לפינה – לא ממש מתחשק לי איתם כרגע….זאת עבורי חוויה מתסכלת אני רגילה ויודעת להיות בעשייה מתמדת, טכנית או אנרגטית…העיקר להיות בתנועה….עכשיו אני מכבדת את הקצת שקט שנוצר ומאפשרת אותו.
אז…יש משהו כזה שנקרא "פרופורציות" אהאהאההא ?
….זה מה שהתינוקת הקסומה הזאת הביאה לחיי- ועל כך מודה אני לבורא עליון.
אשמח לשמוע את דעתך