מה שאני אוהבת בחיים זה המרחב הלא נודע המאפשר לדברים הכי לא צפויים לקרות לנו (נכון זה מאתגר מאד).
לפעמים, דווקא הדברים שאנחנו לא מתכננים מתפתחים להיות המוצלחים והמרגשים ביותר.
גיליתי שהמציאות מובילה אותי להגיע בדיוק למקום שבו אני מקבלת בדיוק את מה שהייתי צריכה באותו רגע.
ואני בטוחה שאני לא היחידה ורבים יזדהו עם החוויה הזו.
ככל שאנחנו מתקדמים בחיים הספונטניות הופכת להיות קשה יותר ויותר.
עבודה, ילדים, סידורים, מחויבויות – כל אלו הופכים להיות האויבים הגדולים של הספונטניות ואנחנו מוצאים את עצמנו נזקקים למסגרות מיוחדות בהם נוכל להרגיש "ספונטניים".
אנחנו נוסעים לחופשה כדי לעשות מה שבא לנו, אנחנו הולכים לחוגים בהם נוכל לפרוק ולבוא לידי ביטוי. אנחנו מחפשים מקומות שיאפשרו לנו לזרום עם מה שאנחנו רוצים כרגע.
אבל זהו הדיסוננס (אי ההלימה) הגדול ביותר שיכול להיות- הספונטניות הפכה להיות משהו שצריך לתכנן אותה ואז..גם להתחיל להסתבך עם מנגנון שלם של קבלת החלטות. מה הכי נכון לי?
ואז רוצה משהו ….אבל ….יש אבל …
יצא ששוחחתי לאחרונה עם הרבה אנשים על עניין הרצון ואיפה זה תקוע לנו, למה לא זז לנו מה שאנחנו רוצים?
אולי לא תמיד אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ואם כבר יודעים, אז לא מעיזים, לא יודעים מה להחליט, ואם כבר מעיזים
צצים להם כל מיני תירוצים שונים למה אי אפשר עכשיו ? למה אולי זה לא בדיוק מתאים לי? אגב כולם מאד הגיוניים וחשובים.
אנחנו קוראים להם שדונים….הכוונה לסיבות למה לא!
(הילדים קטנים, יש אירוע חשוב בגן/בית ספר, הילד/ה חוזרים מהצבא, לא נעים להשאיר את הבעל/אישה לבד כי הילדים בצבא, עומס בעבודה, עומס בלימודים, אין תקציב, יש כסף אבל לא בשביל זה, עמוס מאד כרגע…רוצה אבל מפחד/ת…זה טוב לאחרים אבל לא לא… והרשימה ארוכה…תוסיפו משלכם….לכולנו יש!).
מה אני מציעה….והנושא להחלטה ולרצון שלכם לא ממש משנה…העיקר שיש רצון
אם אתם רוצים משהו, מוזמנים לאמן את עצמכם בצמצום הפער בין הרצוי למצוי :
בין ההצהרה לבין לקיחת האחריות!
להסתכל על העניין מנקודת מבט של "איך כן"….ולא "למה לא" .
כי אחרי התירוץ הראשון של "למה לא" או "למה לא עכשיו", בכוחו של חוק היקום "דומה מושך דומה", יבוא אח שלו ובן דוד שלו וחברים שלו ושכנים שלו בצורה של עוד תירוצים של "למה לא" או אם תרצו בשפה שלנו : התנגדויות.
על אותו העיקרון של: "דומה מושך דומה" או "מחשבה יוצרת מציאות" (כי אנחנו במרחב כל האפשרויות קיימות..) אם נחשוב על "איך כן" תבוא אחותה הטובה של "איך כן" וגם בת דודה שלה ואולי עוד חברים יצטרפו לחגיגת ה"איך כן" ופתאום זה כן אפשרי. לחלוטין!
אם מה שכתבתי כאן מהדהד לכם מוכר…נפלא, אם לא תסתכלו על זה.
אז…זה הטיפ …מוזמנים להתאמן, להתבונן, ליישם…אין ספק שזה תרגול מעניין ובוודאי מאתגר.
אם מהדהד לכם שאתם רוצים את הזמן לעצמכם, להביא את עצמכם לראשית הרשימה – בכאן ועכשיו, לפני מה צריך עבור כולם.
אז..לשם שינוי עכשיו תורכם…בהחלט לא פשוט…בהחלט מאתגר….ובהחלט שווה….כי אתם שווים!
והכי חשוב לזכור. אפשר לעשות את התהליך החשיבתי או האנרגטי הזה וכל החלטה שתקבלו היא הנכונה לכם, כי אלו התנאים שהבשילו כי זאת טובתכם העליונה.
פעם מזמן.. לבחינות הבגרות למדנו שיר של רוברט פרוסט על הדרך שלא בחרנו…איך לברך את הבחירות שלנו כולל אם היינו בצומת פרשת דרכים, לברך גם את הדרך שלא בחרנו.
בנפלאות האינטרנט צץ לו סרטון היוטיוב עם השיר הפשוט והקסום הזה – " the road not taken " תהנו, הקליקו כאן.
המון אהבה אליכם ולהחלטות והבחירות שלכם שבאות ממקום מואר.
כל פעם מחדש אני רואה כמה התוכן הזה מחובר לחיינו. באהבה