למה שמתי את הקישור הזה כאן ישר בהתחלה?. אתמול בלילה לפני שהלכתי לישון קיבלתי את הסרטון הזה, על התקווה, מגיסתי סילבי ארד (תודה יקירתי) ואמרתי לעצמי אני אמצא דרך לשים אותו במידעון הבא שלי שיצא מתי שהוא בקרוב.
הבקר קמתי עם המילה "צ'אקרת הבסיס" כלומר זה כל החלום (לפחות מה שאני זוכרת) זה היה בשעה 3 (שפע) וזהו..הלילה נגמר עבורי..עם שפע וריבוי כיווני חשיבה למה המילה הזאת היגיעה לי כרגע בחלום…אז במקום להתהפך במיטה בתסכול להתעצבן..שאלתי וביקשתי הסבר מההדרכה שלי..מה הסיפור…מה לי ולמושגים המקצועיים הרוחניים האלו בשינה…והמחשבות התפזרו לכל כיוון אפשרי…נשמתי כדי להתרכז וככה הכל התחבר והתמקד.
כמה דברים אני יודעת בעיקר לגבי צ'אקרות (מרכזים אנרגטיים שיש לנו בגוף-למידע נוסף על הצ'אקרות הקליקו כאן): כשצ'אקרת הבסיס לא מאוזנת ישר אני הולכת לעבוד על צ'אקרת הכתר כי מכולן היא הכי יכולה לעזור לנו לחזור לאיזון. (ברור שצריך להתייחס לכל יתר צ'אקרות גם).. טוב זה מאד נחמד בתיאוריה אבל איפה כל זה מתחבר אלי בכאן ועכשיו ב 3 בבקר?
אני כפרט בדיוק כמו החברה שאני חייה בה…
הרי אנחנו אומרים כל הזמן "כולנו אחד, כולנו אחדות"…חשבתי על החגים ונקודות הציון שלנו, העם היהודי..כמעט בכולם יש סיפור כזה או אחר של הישרדות (אני חוסכת לכם את הפרוט הרי מוכר לכולנו) – אבל אני ממליצה לעשות כרגע הפסקה קלה בקריאה ולעבור בזריזות על החגים שלנו אפילו רק אלו האחרונים שהיו ומגיעים אוטוטו "פסח – מעבדות לחירות", יום השואה" , "יום הזיכרון", "יום העצמאות".
יש עניין עם צ'אקרת הבסיס זאת ההישרדות שלנו ..חשבתי גם על זה שבכל החגים יש עניין של תקווה, אמונה, נסים והינה כך אני מגיעה אל צ'אקרת הכתר. האמת שאם מסתכלים על עמים אחרים ותרבויות אחרות אנחנו מוצאים את אותם האלמנטים אבל אני מבקשת להישאר ממוקדת בנו.
כלומר שבכל האירועים בחיינו כיחיד וכחברה יש גם אלמנטים של הישרדות (צ'אקרת הבסיס) ובסופו של דבר האיזון מגיע מחיבור אל האמונה (צ'אקרת הכתר). אפשר לתת לזה שמות וערכים אחרים כמו החיבור אל העליון, אל האני הפנימי, אל האלוהי, אל הלב – לא משנה איך תבחרו לנסח… לזה הכוונה.
אני מבינה שהחיבורים האלו יכולים לקרות כשנותנים מקום להתבוננות, להקשבה, יש לנו כחברה שיעורים שאנחנו עוברים..וכשמקשיבים להם, מכילים מבינים ומיישמים מגיע הנס. צריך להאמין בנסים כדי שהם יקרו אמר פעם מישהו חכם.
זאת הסיבה ששמתי את הסרטון הזה של ההמנון הלאומי שלנו "התקווה" בראשית המאמר הזה- לא משנה מה המצב הפוליטי/המדיני/כלכלי/חברתי שלנו, לא משנה הזמן והמרחב – יש לנו תמיד את התקווה. טוב ועכשיו בעדינות אני רוצה להביא את הכתיבה הזאת מהכלל אל הפרט אליכם ואלי. איפה כשקורה לנו משהו שאנחנו מגדירים אותו כ"לא טוב" (בכל תחום בחיינו / בריאות / משפחה / עסקים / חברים..מה שתבחרו להתמקד בו..) נרצה להבין בשפה האימונית מה האתגר? איך יוצאים משם? בהקשבה..ברצון…במחשבה..בלקיחת אחריות..בדבקות במטרה..וכדומה… הנה כל הערכים האלו שכולנו מכירים.
אתן דוגמא אישית שלי – לפני חודש בצעידת בקר עם חברה, מעדתי ופגעתי בצלעות שלי (רק מי שפעם חווה חוויה כזאת מבין את גודל הכאב אי אפשר לנשום, אי אפשר להסתובב במיטה מה שכן ניתן לעשות זה ללכת ולשבת, וזה לוקח בערך חודש להחלמה) טוב אמרתי לעצמי מתרגלת סבלנות וגם מנסה להבין ולפענח על מה זה יושב. למען האמת לא הגעתי למסקנה שמקדמת אותי. שבוע אחרי זה מעדתי במדרגות ביתי והפעם כבר שברתי אצבע ברגל – השבר היה לא נורא, האורטופד אמר שיחלים במהירות. יומיים אחרי זה הבת שלי סגרה לי את דלת הרכב בדיוק על אותה הרגל ועל אותו השבר (כמובן בלי כוונה) וזה אומר שעכשיו אני גם הולכת בצליעה אבל עדין הולכת. גם הפעם אני חושבת ומפענחת אבל לא ממש מבינה אולי מבינה אבל לא מיישמת. אז מיד אחרי החג המקסים אחרי שהבנתי שאני צריכה לנוח וכדומה וכך גם עשיתי עם משפחה וחברים וכיף גדול… הנה אני בשיא המרץ עם התוכניות שלי לרוץ קדימה..ואז נתפס לי הגב…אבל לא כזה בקטנה אלא בגדול! מה שאומר עכשיו אני גם לא יכולה לשבת ..למען האמת בשלב הזה אני כבר לא יכולה כלום לא לנשום ולהסתובב במיטה (מהצלעות), לא ללכת (מהשבר ברגל) ולא לשבת (מהגב).
היות ואני מתייחסת אל עצמי כאישה מודעת – אני מבינה שכל הפגיעות האלו יושבות על צ'אקרת הבסיס….אז מה מאתגר אותי בהישרדות שלי? שם היו המחשבות והשאלות ואפשרתי את ההתנתקות המוחלטת. ביטלתי ודחיתי פעילויות, קורסים, מפגשים וטיפולים..היות ואני יודעת שהמציאות תשכפל את עצמה שוב ושוב שוב עד שנלמד את השיעור…אפשרתי לגוף נפש שלי להגיד את דברו עד הסוף.הבנתי את היישום המיידי הדרוש, את הוויתורים שאני צריכה לעשות למרות האתגר הגדול. היה גם כיף גדול: קיבלתי את כל התשומת לב האפשרית מבני המשפחה, חיימקה שלי קרקר סביבי, הבנות שלי התקשרו לדרוש בשלומי, חברות באו וטיפלו בפיזי אחרות טיפלו באנרגיות מרחוק, נחתי, קראתי מלא ספרים (אחד מהם שסוף סוף היגיע גם אלי "50 גוונים של אפור" שעוסק כולו חוץ מסקס והרומן הרומנטי בנושא של אובססיות..וזה היה מאד מעניין ורלוונטי בהיבט הזה), ישנתי המון, שכבתי בחצר מתחת לעצים והקשבתי לציפורים ולליבי או אם תרצו לציפור הנפש שלי.
הנושא שהבאתי אליו את המיקוד הוא וויתורים..מה מתאים לי ומה כבר לא משרת אותי יותר..לצערי אפילו נאלצתי לוותר על משהו חשוב ואהוב..נסיעה עם טלוס ישראל לאילת לשחות עם הדולפינים ולערוך שם טקס הטמנת קריסטלים בים…חשבתי לעצמי הנה את מוותרת על משהו שאת אוהבת וטוב לך איתו ושרדת את זה ..אפילו יצא מזה משהו טוב של זמן זוגיות..תארי לעצמך אם תוותרי על דברים שלא כיף לך איתם בכלל ושכבר לא עושים לך את זה..או בשפה האימונית לא משרתים את טובתך העליונה..איזה רווח ענק יהיה לך מזה – וכאן נחת האסימון. טוב עכשיו רק אני מוזמנת לעבור לשלב היישום…אני בדרך לשם אני מקווה.
האמת יכולתי להמשיך ככה עוד ועוד..יש משהו ממכר להיות כל הזמן בטרנינג..וכל התשומת לב הזאת מסביב, כאילו אין מחר רק הרגע הזה!. שלשלום שאלתי את עצמי.. הבנת? כן עניתי נדמה לי שכן..טוב אז אם ככה יש לך בעוד יומיים הנחייה בארוע שאת מחויבת אליו וגם מאד רוצה לעשות אותו..אז…או שאת מבטלת או מוצאת מישהי שתחליף אותך. וכאן אני מגייסת את נושא האמונה, המחשבה, השפה, הנס…אני יודעת בוודאות (אמרתי לעצמי וכל מי שדיברתי איתם ביומים האחרונים) שעד יום חמישי בצהרים אני במיטבי. והולכת לארוע כמו גדולה כמו שאני יודעת ורוצה להיות. וצריך את הידיעה הזאת את האמונה את התקווה שכן הכל בסדר והכל מסתדר נכון.
כאן החיבור הקטן והאישי שלי בין צ'אקרת הבסיס שיצאה מאיזון (צלעות, אצבע וגב) אל צ'אקרת הכתר (אמונה וחיבור לעליון) שעזרה לי היום לקום, אומנם ב 3 בבקר, ולראות את כל התמונה. הגב ..דרך אגב, ממש מרגיש משמעותית הרבה יותר טוב..וכן אני חוזרת בהדרגה לחיים המלאים וכן אני יודעת בוודאות שאנחנו לא לבד וכולנו אחד – זה הרגע הזה של ההבנה הזאת מתחת לעץ שעושה את כל ההבדל והטעם לחיים.
אני חושבת שמגיע לכם צל"ש אם הגעתם עד כאן, הווה אומר שקראתם את כל המאמר הזה..לי היה חשוב לכתוב אותו.
עכשיו התרגול שלכם…חומר למחשבה איפה היום בכאן ועכשיו אתם יכולים לחבר בין צ'אקרת הבסיס (הישרדות) שלכם לצ'אקרת הכתר (אמונה) שלכם..על מה אתם יכולים לוותר לחיים טובים יותר עבורכם.
יהי לי מקסים אם תכתבו ותשתפו. תודה.
אשמח לשמוע את דעתך